הרטבת לילה היא תופעה נפוצה בקרב ילדים, שאינם יודעים לחלוטין עדיין כיצד לשלוט בשלפוחית השתן שלהם. כיצד פותרים את הבעיה המביכה הזו? קראו בכתבה.

הרטבת לילה (Enuresis) היא תופעה הקשורה לחוסר יכולת לשלוט על שרירי שלפוחית השתן (Bladder), המובילה לפריצת שתן בלתי רצונית במהלך השינה.

הרטבת לילה היא בעיה שכיחה מאוד בקרב ילדים רבים והיא גורמת למבוכה, לבושה ולבעיות אחרות לילד ובמקביל גם לדאגה מצד ההורים. עם זאת, הרטבת לילה איננה משפיעה על בריאות הילד וניתנת לטיפול.

תופעה נפוצה בקרב ילדים

ההרטבה נגרמת לרוב כתוצאה ממספר גורמים: שינה עמוקה מאוד, הפרשה מוגברת של שתן במהלך שעות הלילה, נפח שלפוחית קטן וכיס שתן שאיננו יציב עדיין.

כאמור, תופעת הרטבת הלילה היא נפוצה ביותר בעיקר בקרב ילדים, כאשר אחד מכל שמונה ילדים בסביבות גיל שש ואחד מכל 100 צעירים לפני הגיוס מרטיב עדיין בלילה.

לפי נתונים סטטיסטיים, 15 אחוזים מהילדים סובלים מהרטבת לילה בגיל 5, שבעה אחוזים בגיל 8, חמישה אחוזים בגיל 10 וחצי אחוז מעל גיל 18.

טיפול בהרטבות לילה

היום ישנן שיטות שונות לטיפול בהרטבת לילה, כאשר אחת השיטות היעילות ביותר היא הפחתה של כמות השתן הצפויה להתאסף בשלפוחית במהלך לילה.

לפני השינה, יש להימנע משתייה של משקאות שונים המגבירים את כמות השתן וגם מאכילת מזונות שונים המכילים כמות נוזלים גדולה.

בנוסף לכך, ניתן לבצע תרגול של השריר הסוגר את כיס השתן ותרגול של שרירי רצפת האגן (Pelvis) במהלך היום.

שיטה יעילה נוספת היא שימוש בזמזם מיוחד למרטיבים, כשבאמצעות הזמזם לומד הילד לשלוט על שריר שלפוחית השתן גם במהלך הלילה.

לעיתים ניתן גם ליטול תרופות המפחיתות את כמות השתן או להצטרף לטיפול התנהגותי מיוחד, כאשר ההרטבה נובעת מגורמים פסיכולוגיים.

נשים נתקלות בכאבים שונים בתקופת הביוץ, הנובעים מסיבות שונות הקשורות לרוב לפעילות הביצית בשחלה. מהו ביוץ ומהן אותן סיבות? היכנסו וגלו.

כאבי ביוץ (Ovulation pains) הם תופעה המתרחשת אצל אחוז קטן מהנשים ביום הביוץ או בסמוך אליו.

הביוץ הוא חלק מהתהליך הטבעי של המחזור החודשי המתרחש בגופה של כל אישה פורייה לרוב החל מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר.

מהו ביוץ?

הביוץ מתרחש לאחר הבשלתה של הביצית בשחלה (Ovary) וקיים קשר בינו לבין כאבי מחזור.

הביצית הבשלה משתחררת מזקיק השחלה ועושה את דרכה מהחצוצרה אל חלל הרחם (Uterus) לצורך הפריה.

יום הביוץ מתרחש בערך כשבועיים לאחר הווסת האחרונה בעקבות פעילות הורמונאלית של השחלה המפוקחת על ידי בלוטת יותרת המוח (Pituitary Gland).

תקופת המחזור החודשי נמשכת בממוצע 29 יום, כאשר אם לא התרחשה הפריה לאחר הביוץ מסתיימת תקופה זו בדימום הווסת.

מרבית הנשים אינן מרגישות כל שינוי בגופן בזמן הביוץ ואף אינן חשות כאבים, עם זאת אצל חלק קטן מהנשים מלווה הביוץ בכאב.

כאבי הביוץ עשויים להופיע לפני הביוץ, בזמן הביוץ או אפילו לאחריו.

מהן הסיבות לכאבי הביוץ?

הסיבות לכאבי הביוץ אינן ברורות דיין, אך יחד עם זאת ישנן כמה הערכות לגבי גורמי הכאב:

• כאשר הכאב מופיע לפני מועד הביוץ – לרוב הוא נגרם כתוצאה מגדילת הביצית והזקיק העוטף אותה.
  במקרה זה, מתיחת המעטפת של השחלה גורמת לכאבי הביוץ.

• הכאבים המופיעים בזמן הביוץ נגרמים לרוב מפקיעת הביצית מהזקיק ומשחרור של פרוסטגלנדין הגורם לתחושת הכאב.

• הכאב המופיע לאחר הביוץ הוא לרוב תוצאה של הגירוי והדימום המתלווים לשחרור הביצית מזקיק השחלה.

יש לציין כי לא קיים כל קשר בין כאבי הביוץ ובין הסיכויים להרות וגם נשים שאינן חשות כל כאב בעת הביוץ הן בריאות ופוריות.

על מנת למנוע את כאבי הביוץ ניתן ליטול גלולות למניעת הריון, המשנות את מחזור הביוץ הטבעי של הגוף ומטפלות בהפרעות נוספות כמו אי סדירות המחזור החודשי.

חוסר איזון הורמונלי מאפיין נשים בשלבי חייהם השונים, כאשר מתחוללים שינויים במערכת הרבייה ואיזון ההורמונים בגוף משתנה. חושבת שאת סובלת מהתופעה? קראי עליה בהרחבה.

חוסר איזון הורמונלי הוא תופעה העלולה להופיע אצל נשים בגלאים שונים.

חוסר האיזון ההורמונלי עלול להיגרם מסיבות שונות והוא לרוב מגיע עם אי סדירות של הוסת, איחורים בקבלת המחזור החודשי, מחזור שמקדים והפרעות בביוץ.

האסטרוגן (Estrogen) הוא אחד ההורמונים המופרשים מהשחלה והאחראיים על בריאות מינית ועל מערכת הרבייה אצל נשים.

שיבוש בהפרשת האסטרוגן גורם לחוסר איזון הורמונלי ועשוי להיות מושפע מנטילת גלולות למניעת הריון, למשל.

תהליכים רבים המתרחשים בגופנו תלויים בהפרשה ובבקרה של חומרים כימיים שונים הקרויים "הורמונים" אותם מייצר הגוף, כאשר האנדוקרינולוגיה (Endocrinology) היא תחום רפואי שלם העוסק במערכת ההורמונים.

מתי מתפתח חוסר איזון הורמונלי?

במקרים מסוימים עלול חוסר איזון הורמונלי להתפתח גם כתוצאה מעודף משקל, לאחר דיאטה חריפה וכתוצאה מתפקוד לקוי של בלוטת ההיפופיזה או של בלוטת התריס (Thyroid gland).

בנוסף לכך, לעיתים משפיע אורח החיים על התפתחות חוסר איזון הורמונלי. הפרעות אכילה כמו אנורקסיה או בולמיה, פעילות גופנית מופרזת ואפילו מתח נפשי עלולים לגרום לשיבוש במערכת ההורמונלית.

בנוסף לכך, לאחר ההריון סובלות מרבית הנשים, כ-85 אחוזים מהן, מחוסר איזון הורמונלי.

מסיבה זו, לוקות מרבית הנשים לאחר הלידה מדכדוך ובחוסר איזון רגשי המתאפיין במעין דיכאון שלאחר לידה.

לפי מחקרים שנעשו בנושא, נמצא כי כ-33 אחוזים מהמקרים של בעיות הפוריות בקרב נשים נגרמים כתוצאה ישירה מבעיות הורמונליות ומבעיות בביוץ.

גם השינויים העוברים על גופה של האישה בגיל המעבר גורמים לחוסר איזון הורמונלי.

פעמים רבות, כדי לטפל בבעיות הורמונליות יש צורך בנטילת אסטרוגנים טבעיים או סינתטיים.

כמעט כל אחד מאיתנו סבל פעם מדלקת. אבל מהי בעצם דלקת? מה גורם לנו לכאב בעת דלקת ואיך ניתן לטפל בה? קראו על המאבקים הבלתי נראים שמתחוללים בתוך גופנו.

דלקת (Infection) היא תופעה המתפתחת מפעילות המערכת החיסונית כנגד גירויים, פציעות או זיהומים שהתפתחו כתוצאה מפלישה של חיידקים (Bacterium) או גורמים מזהמים אחרים.

ישנם סוגים שונים של דלקות: דלקות עור כמו אקזמה, דלקת עיניים, דלקת גרון, דלקת אוזניים, דלקת ריאות ודלקות רבות נוספות.

לרוב מלווה הדלקת בסימפטומים שונים, ביניהם תחושה של חום, אודם ואדמומיות, כאב, נפיחות ותפקוד לקוי של האיבר הפגוע וכן מופיעה חולשה של מערכת החיסון, המנסה להלחם בפולש.

כיצד נוצרת דלקת?

כאשר גורם זר הקרוי "פתוגן" (Pathogen) פולש לגוף מתחילים לפעול נגדו תאי מערכת החיסון, המצויים בכמויות גדולות בעור או ברקמות החיצוניות דרכן מצליח הפולש להסתנן אל הגוף.

תאי מערכת החיסון מנסים לבלוע את הפתוגן ולהשמידו בתהליך הקרוי "פגוציטוזה".

במקביל מפרישים תאי הדם הלבנים חומר הגורם לתאים הקרויים "לימפוציטים" (Lymphocyte) להגיע אל מקום הפלישה.

בזמן המאבק בפולש מפרישים תאי מערכת החיסון חומרים שונים, הגורמים להרחבת כלי הדם באזור במטרה לאפשר לתאי דם לבנים נוספים להגיע וגם כדי לספק חמצן לאזור הזיהום.

זרימת הדם המוגברת אל אזור הזיהום יוצרת אדמומיות המאפיינת את הדלקת והתכווצותם של כלי הדם היוצאים מאזור הזיהום גורמת לנפיחות ולעלייה בכמות הנוזלים באזור.

הפעילות האינטנסיבית מעוררת גם את החישנים הגורמים לתחושת הכאב המתלווה לדלקת.

איך מטפלים?

כאשר הזיהום הוא חיידקי, נוצרת לרוב מוגלה המורכבת מתאי גוף מתים, חיידקים, תאי דם לבנים, חומר בין תאי וגורמים מזהמים נוספים.

אם הדלקת איננה חולפת מאליה, ניתן לטפל בה באמצעות נטילת תרופות אנטיביוטיות או שימוש במשחה אנטיביוטית עשויים להשיב את בריאות החולה.

בנוסף לכך, חשוב מאוד לנוח ולהקפיד לא לחשוף את האזור לגורמי זיהום נוספים.

הפרשות וגינליות יכולות לעיתים לעורר חשש, אולם פרוב מדובר במנגנון טבעי של הגוף הנשי, המסייע לו להתמודד עם בקטריות וזיהומים ולשמור על איזון החומציות באיזור.

הפרשות וגינאליות הן חומר שמנוני ולבנבן הופרש במהלך ימי החודש, ולעיתים בסמוך להופעת המחזור החודשי, מנרתיק האישה.

ההפרשות הוגינאליות הן חלק ממנגנון טבעי של גוף האישה ומטרתן היא לנקות את הנרתיק (Vagina) ולשמור עליו מפני חיידקים שונים העלולים להזיק לו או לאיברים סמוכים אליו.

הנרתיק הוא איבר מין נשי דמוי צינור הממוקם בין פי הטבעת (Anus) לשלפוחית השתן.

הקיר הפנימי של דופן הנרתיק מורכב משכבת רקמה רכה, המתמלאת בדם, ומשכבה פנימית המורכבת ממעטפת שרירית המסוגלת להתכווץ ולהרפות.

הנרתיק הוא אחד הפתחים הטבעיים בגוף האישה ומסיבה זו הוא זקוק למנגנוני הגנה שונים מפני חדירתם של חיידקים מזיקים.

הגנה מפני דלקות וחיידקים

בנרתיק ישנם תאים הקרויים "תאי אפיתל", הנמצאים על שכבת העור החיצונית וערוכים בצפיפות רבה.

תאי האפיתל יחד עם המערכת החיסונית (Immune system), עם ההפרשות ועם רמת החומציות הנמוכה באזור אחראים על סביבה נקייה מחיידקים ושמירה על בריאות האיזור.

עם זאת, לעיתים מתפתחת בנרתיק דלקת המלווה בהפרשות וגינאליות לא תקינות, באדמומיות ובגרד.

לרוב נגרם הזיהום כתוצאה משינוי בסביבה הטבעית של הנרתיק ומפגיעה באיזון הבקטריאלי הטבעי.

פעמים רבות מלווה הדלקת בעלייה בכמות ההפרשות מהנרתיק ובשינויים במרקם, בצבע ובריח שלהן.

כאשר ישנן הפרשות רבות מהרגיל מהנרתיק המלוות בריח חזק ובצבע עכור, חשוב לפנות לגניקולוג כדי לאבחן את הבעיה ולקבל טיפול מתאים.

היום קיימות תרופות שונות הניתנות רק על ידי מרשם לטיפול מקומי בן כמה ימים בהפרשות ובדלקת.

התקרחות היא תופעה עתיקת יומין הקשורה בשני גורמים עיקריים. קיראו על התופעה הטיפוסית Androgenetic Alopecia וגלו יחד איתנו – מה מייחד אותה? האם אני שונה מאחרים?

ניתן להסביר התקרחות כנובעת משתי סיבות עיקריות:

1. סיבות גנטיות – בהן כלול תורשה הן מהאם והן מהאב והקוד הגנטי הנוצר אצל כל אדם.

2. סיבות סביבתיות – לחץ, התמכרות לעישון סיגריות, זיהום סביבתי וכל גורם חיצוני המשפיע על הרכב ההורמונים המצוי בקרקפת.

עובדה נוספת היא כי גברים מקריחים יותר מנשים. אצל גברים הדבר מתבטא במפרצים הממוקמים בקידמת הקרקפת ומשם נמשכים לאחר ואצל נשים הדבר מתבטא בשיער דליל ובמקרים קיצוניים יותר, נשירה המביאה להתקרחות.

התקרחות - למה היא מתרחשת?

במובן במקומי, ישראל היא מעצמת התקרחות ובמיוחד אצל יוצאי אירופה שם ההתקרחות התורשתית חזקה במיוחד.

מדוע בעצם מתרחשת התקרחות?

התקרחות נובעת מהורמון המין הגבי וזו הסיבה מדוע גברים מתקרחים ומדוע שיער של שיער רק נהיה דליל.

מדובר בהורמון דהטסטסטורון (DHT) שעלייה ברמתו גורמת להתבהרות השיערה ולמיתתה, בסופו של דבר. קיראו אודות שינויים הורמונליים.

התקרחות מתרחשת בשלב מאוחר בהתבגרות, בערך מעבר לגיל 25 אצל גברים ומעל 40 אצל נשים.

השיער על ראשנו צומח מתוך זקיקים הממוקמים מתחת לקרקפת.

השערה מתחלפת אחת לשנתיים עד שש שנים כאשר בשלב מסויים היא מפסיקה לגדול ולאחר מכן נושרת.

פתרונות להתקרחות

התהליך הגנטי של התקרחות הוא בלתי נמנע והפתרון היחיד אליו הוא השתלת שיער. השתלת שיער נעשית באמצעות פיזור שיער הגוף על הקרקפת. במהלך ההשתלה נלקחים זקיק שיער מהעורף ומושתלים בקרקפת.

פתרון נוסף הם תכשירים, משחות וגלולות המבטיחות שחרור חמצן מוגבר לקרקפת ועצירת התהליך ההורמונלי. תרופות מסויימות יכולות למנוע נשירת שיער אך רק לעתים רחוקות הן גורמות לצמיחה מחודשת.

פתרון נוסף ומונע הוא אורך חיים של בריאות – בריאות הנפש ובריאות הגוף. כאמור, התקרחות נובעת מסיבות גנטיות אך לא רק. מחסור בוויטמינים כמו ברזל ומינרלים כמו אבץ גורמות גם כן לנשירת שיער. לחץ נפשי, עישון מאסיבי וזיהום סביבתי גורמות לנשירה או להאצה של התהליך.

לכן, מניעת התהליך מתחילה עוד לפני הנשירה והיא כוללת תזונה נכונה, איזון בין וויטמנים ומינרלים ומודעות לסביבה.

בחירת שיטת טיפול בבעיית ההתקרחות

חשוב להבין כי התקרחות היא תופעה שמיטב חברות התרופות מנסות למצוא לה פתרון. העובדה הפשוטה היא כי שום תכשיר או תרופה לא תחזיר את הרעמה שהייתה לפני. השתלת שיער היא פתרון אסטטי הכרוך בניתוח והחלמה ארוכים.

יחד עם זאת, ישנם גברים ונשים שאינם משלימים עם עובדת ההתקרחות ומנסים כל תכשיר וכל טיפול תרופתי שיש בשוק. חשוב לוודא כי התכשיר עומד בתקנים והוא מוכח בצורה מדעית.

כדי לדעת אם אתם בקבוצת הסיכון של המתקרחים מספיק לבקר אצל רופא אשר יעביר יד על ראשכם ויאמר לכם אם אתם עתידים להתקרח. יחד עם זאת, מבט אחד בראשם של ההורים שלכם, ייתן לכם מושג לגבי עתיד הקרקפת שלכם.

חשוב להבין כי יש פתרונות להתקרחות אך לא מדובר בסוף העולם. השאלה בעינה עומדת – לקבל או לטפל – והבחירה נשארת בידיכם.

מתעניינים? רוצים לדעת עוד?

יצר מיני ירוד

אקזמה

טיפול באקנה

מחזור חודשי תקין מתייחס לכל שלבי הליך הרבייה במהלך החודש ולא רק לדימום הוסת. מתי המחזור אינו מתנהל כשורה ומדוע זה קורה?

אי סדירות במחזור חודשי (Menstrual cycle) מתייחסת לקשת רחבה של תופעות שונות הקשורות למחזור בלתי תקין.

מחזור הוסת הוא תהליך פיזיולוגי המתרחש בגופה של האישה באופן מחזורי והוא הכרחי לצורך הרבייה. הוסת מופיעה אחת לחודש, החל משלב ההתבגרות המינית וכלה בגיל המעבר הקרוי בלשון הרפואית "מנופאוזה" (Menopause).

המחזור החודשי הוא תהליך המשתרע לאורך כל החודש, כאשר הוסת היא רק השלב האחרון בו. המחזור מתחיל בהפרשתם של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטין לדם ומסתיים בשחרור ביצית מהשחלות וגלישתה אל הרחם באמצעות החצוצרות.

במהלך חייה חווה כל האישה בממוצע כ-500 מחזורי וסת, במהלכם לעיתים עולים כאבי מחזור, כתוצאה מהתכווצות הרחם.

סדירותו של המחזור החודשי

המחזור החודשי מתחיל לרוב בין גיל 10 ל-12 ובשלביו הראשונים הוא איננו סדיר, הן מבחינת התדירות, הן מבחינת כמויות הדם המופרשות והן מבחינת המשך.

לרוב לאחר תקופה מסוימת מיום קבלת הוסת הראשונה הופך המחזור לסדיר ולקבוע. מחזור סדיר מתרחש לרוב מדי כ-28 יום או כמה ימים יותר, כאשר כמות הדם המופרשת נעה בין 50 מ"ל ל-80 מ"ל והמשך הוא בין שלושה ימים לשישה ימים.

כל חריגה קטנה בתדירות, בכמות או במשך איננה נחשבת כאי סדירות. אי סדירות במחזור חודשי מתרחשת רק כאשר החריגות הן משמעותיות.

מצב בו המחזור מופיע כל חודש במרווחים שהם פחות מ-21 יום נקרא "פולימנוריה" ומצב בו המחזור מופיע כל חודש במרווחים שהם מעל 35 יום נקרא "אוליגמנוריה".

זרימת דם חזקה העולה על 80 מ"ל קרויה "היפרמנוריה" ומצב בו הדימום הוסתי הוא ממושך קרוי "מטרורגיה". בכל אחד ממצבים אלה יש לפנות להתייעצות אצל גורם רפואה מוסמך, על מנת לברר את מקור הבעיה ולקבל טיפול מתאים.

בני האדם הם יצורים מיניים, אך לעיתים קרובות למדי אנו נתקלים במצבים של חוסר חשק מיני. מתי חוסר החשק הופך להפרעה של ממש ולמה? קראו בכתבה.

יצר מיני ירוד (Hypoactive Sexual Desire Disorder) הוא מצב משתנה או קבוע של היעדר חשק לקיים יחסי מין והיעדר פנטזיות מיניות, זאת בשונה מתופעות כמו אין אונות, אשר מתקיימות גם כאשר הדמיון המיני תקין.

לרוב גורם מצב זה לבעיה ביצירת קשרים בינאישיים ולעיתים מתלווה אליו גם מצוקה נפשית. לתופעת יצר מיני ירוד עשויות להיות סיבות פיזיולוגיות, פסיכולוגיות וגם סביבתיות.

סיבות פיזיולוגיות ליצר מיני ירוד

כמה מהסיבות הפיזיולוגיות האפשריות ליצר מיני ירוד הן בעיות בריאות הורמונליות, כדוגמת ירידה ברמות הטסטוסטרון (Testosterone) או עודף של פרולקטין, מחלת הסוכרת (Diabetes), ירידה בלחץ הדם ותת פעילות של בלוטת התריס.

גם נטילת תרופות מסוגים מסוימים, כדוגמת כדורים נגד דיכאון, גלולות למניעת הריון או תרופות הורמונליות שונות עשויה להוביל לדעיכה בחשק המיני .

במקרים אלה לרוב ניתן לאתר את מקור הבעיה ולטפל בה על מנת להשיב את הגוף לאיזון.

ולפעמים הכל במוח…

פעמים רבות נגרמת הירידה בחשק המיני כתוצאה מסיבות פסיכולוגיות שונות. במקרים אלה נובע היעדר החשק המיני מבעיות שונות הקשורות למיניות, לגוף ולדימוי העצמי של האדם הסובל מהבעיה.

היחס לנושא המין נוצר כבר בשנות הילדות ועל בסיסו מתפתחים במהלך השנים יחסינו לדימוי הגוף שלנו ולמיניותינו.

פעמים רבות נגרמת תופעת יצר מיני ירוד כאשר אדם איננו מרוצה מגופו ותופש עצמו כבלתי מושך. אירועי עבר טראומטיים גם הם עלולים לגרום לבעיה של יצר מיני ירוד.

התעללות או תקיפה מינית עלולים לפגוע בחשק המיני גם אם התרחשו לפני שנים רבות. אירועים אלה גורמים פעמים רבות לסימפטומים פוסט-טראומטיים (Post-traumatic) ולתפיסה של המיניות כחוויה מאיימת וקשה.

אנורקסיה היא מחלה הפועלת על הנפש והגוף במקביל וגובה מחיר בריאותי כבד מהחולים בה, שהם לרוב נשים בעולם המערבי. אז איך בכל זאת מטפלים בה?

אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa) היא הפרעת אכילה קיצונית הגורמת במהלך הזמן לירידה משמעותית במשקל ובמקרים קיצוניים אף למוות.

החל משנת 1976 מוכרת האנורקסיה כמחלת נפש המסכנת את בריאות הלוקות בה ועלולה להיות קטלנית בחמישה אחוזים מהמקרים.

אובדן המשקל הקיצוני עלול להוביל לתופעות לוואי שונות, כדוגמת הפסקת המחזור החודשי, פגיעה במערכת החיסונית, רגישות לזיהומים, אוסטיאופורוזיס ואפילו חשש להתקפי לב.

אדם הלוקה בהפרעה זו איננו מאבד את התיאבון אלא מדכא אותו ולרוב רואה עצמו כשמן למרות גופו הרזה.

אנורקסיה – מחלה של התרבות המערבית

להתפתחות האנורקסיה נרבוזה ישנם גורמים רבים הקשורים להיבטים פסיכולוגיים (Psychological) ולהיבטים גנטיים (Genetic) וביולוגיים (Biological), כאשר בעשורים האחרונים לחברה ולתרבות ישנה השפעה ניכרת על העלייה בשכיחותה.

שגשוגה של התרבות הרואה בגוף הרזה אובייקט לתשוקה מינית גורמת להפנמת נורמות אלה וגוררת לערעור הביטחון העצמי ולהתפתחות התנהגות כפייתית בנושא המזון והאכילה.

מסיבה זו, אנורקסיה נרבוזה שכיחה מאוד בחברות מערביות ומופיעה פחות בחברות מסורתיות או במדינות מתפתחות.

מרבית החולים במחלה הם נערות ונשים, המושפעות פעמים רבות ממודל יופי נשי הדוגל ברזון מופרז והן רובן ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה.

הטיפול במחלה

לרוב כולל הטיפול במחלה, כשלב ראשון, ניסיון למנוע את ההידרדרות הפיזית העלולה להוביל למוות. פעמים רבות על מנת לאפשר פיקוח רפואי ונפשי צמוד נדרש גם אשפוז.

הטיפול הפסיכולוגי באנורקסיה כולל, בין השאר, ניסיון להתחקות אחר הסיבות לפרוץ המחלה, טיפול בכפייתיות, אם ישנה, ובדפוסי האכילה הבעייתיים והתמודדות משותפת עם הפחדים והקשיים במטרה להתגבר עליהם.

הקטרקט היא תופעה המתפתחת לרוב בגיל מבוגר ומתבטאת בעכירות של עדשות העין. ניתוח להסרת הקטרקט כולל הסרה של עדשת העין והחלפתה בעדשה מלאכותית, המחזירה את השקיפות לעין ומחזירה את הראיה למצב תקין.

ירוד, או בשמו הידוע יותר "קטרקט" (Cataract), הוא מצב בו מתפתחת עכירות על עדשת העין הפוגעת בראייה.

תפקידה של עדשת העין הוא למקד את קרני האור אל הרשתית כדי שהתמונה שתתקבל תהיה חדה וברורה מספיק. מסיבה זו, עדשה בריאה היא עדשה שקופה.

העכירות על עדשת העין מקשה על מעבר האור דרכה וגורמת לראייה להופך למטושטשת ולמעורפלת, בדומה למראה הנשקף דרך שמשת חלון מלוכלכת.

לרוב מתפתחים הירוד והפגיעה בשקיפות העדשה כתוצאה מתהליכי הזדקנות, אך לעיתים הם עלולים להיווצר גם כתוצאה מחלות שונות, כדוגמת סוכרת (Diabetes), כתוצאה מחבלה בעין או כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות.

לעיתים מעורבים בהתפתחות הקטרקט גם גורמים תורשתיים וגנטיים (Genetic) המשפיעים בעיקר על קצב התפתחות העכירות.

התהליכים השונים הגורמים להתפתחות הירוד אינם ידועים עדין, אך ידוע כי הוא איננו גורם לעיוורון (Blindness) וגם איננו קשור לשימוש מוגזם בעיניים.

סימפטומים והתפתחות המחלה

הסימפטומים השונים המתלווים לרוב לקטרקט כוללים טשטוש של הראייה שאיננו גורם לכאב, תחושת סנוור כתוצאה מחשיפה לאור, כפל ראייה באחת העיניים, ראיה נחלשת בלילה, שינוי בראייה של צבעים ולרוב דהייה או הצהבה שלהם וסימפטומים נוספים.

עם זאת, כדי לאבחן קטרקט יש צורך בבדיקה אצל רופא העיניים, שכן כל אחד מהסימפטומים הללו עלול להיגרם גם מסיבות אחרות.

קצב התפתחות הקטרקט איננו קבוע והוא משתנה מאדם לאדם ולעתים גם מעין אחת לאחרת.

במרבית המקרים מתפתח הקטרקט לאורך שנים. הטיפול בירוד, הפוגע בצורה משמעותית בכושר הראיה, כולל ניתוח להסרת העכירות ולהשתלת עדשה בעין.