התקרחות היא תופעה עתיקת יומין הקשורה בשני גורמים עיקריים. קיראו על התופעה הטיפוסית Androgenetic Alopecia וגלו יחד איתנו – מה מייחד אותה? האם אני שונה מאחרים?

ניתן להסביר התקרחות כנובעת משתי סיבות עיקריות:

1. סיבות גנטיות – בהן כלול תורשה הן מהאם והן מהאב והקוד הגנטי הנוצר אצל כל אדם.

2. סיבות סביבתיות – לחץ, התמכרות לעישון סיגריות, זיהום סביבתי וכל גורם חיצוני המשפיע על הרכב ההורמונים המצוי בקרקפת.

עובדה נוספת היא כי גברים מקריחים יותר מנשים. אצל גברים הדבר מתבטא במפרצים הממוקמים בקידמת הקרקפת ומשם נמשכים לאחר ואצל נשים הדבר מתבטא בשיער דליל ובמקרים קיצוניים יותר, נשירה המביאה להתקרחות.

התקרחות - למה היא מתרחשת?

במובן במקומי, ישראל היא מעצמת התקרחות ובמיוחד אצל יוצאי אירופה שם ההתקרחות התורשתית חזקה במיוחד.

מדוע בעצם מתרחשת התקרחות?

התקרחות נובעת מהורמון המין הגבי וזו הסיבה מדוע גברים מתקרחים ומדוע שיער של שיער רק נהיה דליל.

מדובר בהורמון דהטסטסטורון (DHT) שעלייה ברמתו גורמת להתבהרות השיערה ולמיתתה, בסופו של דבר. קיראו אודות שינויים הורמונליים.

התקרחות מתרחשת בשלב מאוחר בהתבגרות, בערך מעבר לגיל 25 אצל גברים ומעל 40 אצל נשים.

השיער על ראשנו צומח מתוך זקיקים הממוקמים מתחת לקרקפת.

השערה מתחלפת אחת לשנתיים עד שש שנים כאשר בשלב מסויים היא מפסיקה לגדול ולאחר מכן נושרת.

פתרונות להתקרחות

התהליך הגנטי של התקרחות הוא בלתי נמנע והפתרון היחיד אליו הוא השתלת שיער. השתלת שיער נעשית באמצעות פיזור שיער הגוף על הקרקפת. במהלך ההשתלה נלקחים זקיק שיער מהעורף ומושתלים בקרקפת.

פתרון נוסף הם תכשירים, משחות וגלולות המבטיחות שחרור חמצן מוגבר לקרקפת ועצירת התהליך ההורמונלי. תרופות מסויימות יכולות למנוע נשירת שיער אך רק לעתים רחוקות הן גורמות לצמיחה מחודשת.

פתרון נוסף ומונע הוא אורך חיים של בריאות – בריאות הנפש ובריאות הגוף. כאמור, התקרחות נובעת מסיבות גנטיות אך לא רק. מחסור בוויטמינים כמו ברזל ומינרלים כמו אבץ גורמות גם כן לנשירת שיער. לחץ נפשי, עישון מאסיבי וזיהום סביבתי גורמות לנשירה או להאצה של התהליך.

לכן, מניעת התהליך מתחילה עוד לפני הנשירה והיא כוללת תזונה נכונה, איזון בין וויטמנים ומינרלים ומודעות לסביבה.

בחירת שיטת טיפול בבעיית ההתקרחות

חשוב להבין כי התקרחות היא תופעה שמיטב חברות התרופות מנסות למצוא לה פתרון. העובדה הפשוטה היא כי שום תכשיר או תרופה לא תחזיר את הרעמה שהייתה לפני. השתלת שיער היא פתרון אסטטי הכרוך בניתוח והחלמה ארוכים.

יחד עם זאת, ישנם גברים ונשים שאינם משלימים עם עובדת ההתקרחות ומנסים כל תכשיר וכל טיפול תרופתי שיש בשוק. חשוב לוודא כי התכשיר עומד בתקנים והוא מוכח בצורה מדעית.

כדי לדעת אם אתם בקבוצת הסיכון של המתקרחים מספיק לבקר אצל רופא אשר יעביר יד על ראשכם ויאמר לכם אם אתם עתידים להתקרח. יחד עם זאת, מבט אחד בראשם של ההורים שלכם, ייתן לכם מושג לגבי עתיד הקרקפת שלכם.

חשוב להבין כי יש פתרונות להתקרחות אך לא מדובר בסוף העולם. השאלה בעינה עומדת – לקבל או לטפל – והבחירה נשארת בידיכם.

מתעניינים? רוצים לדעת עוד?

יצר מיני ירוד

אקזמה

טיפול באקנה

מחזור חודשי תקין מתייחס לכל שלבי הליך הרבייה במהלך החודש ולא רק לדימום הוסת. מתי המחזור אינו מתנהל כשורה ומדוע זה קורה?

אי סדירות במחזור חודשי (Menstrual cycle) מתייחסת לקשת רחבה של תופעות שונות הקשורות למחזור בלתי תקין.

מחזור הוסת הוא תהליך פיזיולוגי המתרחש בגופה של האישה באופן מחזורי והוא הכרחי לצורך הרבייה. הוסת מופיעה אחת לחודש, החל משלב ההתבגרות המינית וכלה בגיל המעבר הקרוי בלשון הרפואית "מנופאוזה" (Menopause).

המחזור החודשי הוא תהליך המשתרע לאורך כל החודש, כאשר הוסת היא רק השלב האחרון בו. המחזור מתחיל בהפרשתם של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטין לדם ומסתיים בשחרור ביצית מהשחלות וגלישתה אל הרחם באמצעות החצוצרות.

במהלך חייה חווה כל האישה בממוצע כ-500 מחזורי וסת, במהלכם לעיתים עולים כאבי מחזור, כתוצאה מהתכווצות הרחם.

סדירותו של המחזור החודשי

המחזור החודשי מתחיל לרוב בין גיל 10 ל-12 ובשלביו הראשונים הוא איננו סדיר, הן מבחינת התדירות, הן מבחינת כמויות הדם המופרשות והן מבחינת המשך.

לרוב לאחר תקופה מסוימת מיום קבלת הוסת הראשונה הופך המחזור לסדיר ולקבוע. מחזור סדיר מתרחש לרוב מדי כ-28 יום או כמה ימים יותר, כאשר כמות הדם המופרשת נעה בין 50 מ"ל ל-80 מ"ל והמשך הוא בין שלושה ימים לשישה ימים.

כל חריגה קטנה בתדירות, בכמות או במשך איננה נחשבת כאי סדירות. אי סדירות במחזור חודשי מתרחשת רק כאשר החריגות הן משמעותיות.

מצב בו המחזור מופיע כל חודש במרווחים שהם פחות מ-21 יום נקרא "פולימנוריה" ומצב בו המחזור מופיע כל חודש במרווחים שהם מעל 35 יום נקרא "אוליגמנוריה".

זרימת דם חזקה העולה על 80 מ"ל קרויה "היפרמנוריה" ומצב בו הדימום הוסתי הוא ממושך קרוי "מטרורגיה". בכל אחד ממצבים אלה יש לפנות להתייעצות אצל גורם רפואה מוסמך, על מנת לברר את מקור הבעיה ולקבל טיפול מתאים.

בני האדם הם יצורים מיניים, אך לעיתים קרובות למדי אנו נתקלים במצבים של חוסר חשק מיני. מתי חוסר החשק הופך להפרעה של ממש ולמה? קראו בכתבה.

יצר מיני ירוד (Hypoactive Sexual Desire Disorder) הוא מצב משתנה או קבוע של היעדר חשק לקיים יחסי מין והיעדר פנטזיות מיניות, זאת בשונה מתופעות כמו אין אונות, אשר מתקיימות גם כאשר הדמיון המיני תקין.

לרוב גורם מצב זה לבעיה ביצירת קשרים בינאישיים ולעיתים מתלווה אליו גם מצוקה נפשית. לתופעת יצר מיני ירוד עשויות להיות סיבות פיזיולוגיות, פסיכולוגיות וגם סביבתיות.

סיבות פיזיולוגיות ליצר מיני ירוד

כמה מהסיבות הפיזיולוגיות האפשריות ליצר מיני ירוד הן בעיות בריאות הורמונליות, כדוגמת ירידה ברמות הטסטוסטרון (Testosterone) או עודף של פרולקטין, מחלת הסוכרת (Diabetes), ירידה בלחץ הדם ותת פעילות של בלוטת התריס.

גם נטילת תרופות מסוגים מסוימים, כדוגמת כדורים נגד דיכאון, גלולות למניעת הריון או תרופות הורמונליות שונות עשויה להוביל לדעיכה בחשק המיני .

במקרים אלה לרוב ניתן לאתר את מקור הבעיה ולטפל בה על מנת להשיב את הגוף לאיזון.

ולפעמים הכל במוח…

פעמים רבות נגרמת הירידה בחשק המיני כתוצאה מסיבות פסיכולוגיות שונות. במקרים אלה נובע היעדר החשק המיני מבעיות שונות הקשורות למיניות, לגוף ולדימוי העצמי של האדם הסובל מהבעיה.

היחס לנושא המין נוצר כבר בשנות הילדות ועל בסיסו מתפתחים במהלך השנים יחסינו לדימוי הגוף שלנו ולמיניותינו.

פעמים רבות נגרמת תופעת יצר מיני ירוד כאשר אדם איננו מרוצה מגופו ותופש עצמו כבלתי מושך. אירועי עבר טראומטיים גם הם עלולים לגרום לבעיה של יצר מיני ירוד.

התעללות או תקיפה מינית עלולים לפגוע בחשק המיני גם אם התרחשו לפני שנים רבות. אירועים אלה גורמים פעמים רבות לסימפטומים פוסט-טראומטיים (Post-traumatic) ולתפיסה של המיניות כחוויה מאיימת וקשה.

אנורקסיה היא מחלה הפועלת על הנפש והגוף במקביל וגובה מחיר בריאותי כבד מהחולים בה, שהם לרוב נשים בעולם המערבי. אז איך בכל זאת מטפלים בה?

אנורקסיה נרבוזה (Anorexia nervosa) היא הפרעת אכילה קיצונית הגורמת במהלך הזמן לירידה משמעותית במשקל ובמקרים קיצוניים אף למוות.

החל משנת 1976 מוכרת האנורקסיה כמחלת נפש המסכנת את בריאות הלוקות בה ועלולה להיות קטלנית בחמישה אחוזים מהמקרים.

אובדן המשקל הקיצוני עלול להוביל לתופעות לוואי שונות, כדוגמת הפסקת המחזור החודשי, פגיעה במערכת החיסונית, רגישות לזיהומים, אוסטיאופורוזיס ואפילו חשש להתקפי לב.

אדם הלוקה בהפרעה זו איננו מאבד את התיאבון אלא מדכא אותו ולרוב רואה עצמו כשמן למרות גופו הרזה.

אנורקסיה – מחלה של התרבות המערבית

להתפתחות האנורקסיה נרבוזה ישנם גורמים רבים הקשורים להיבטים פסיכולוגיים (Psychological) ולהיבטים גנטיים (Genetic) וביולוגיים (Biological), כאשר בעשורים האחרונים לחברה ולתרבות ישנה השפעה ניכרת על העלייה בשכיחותה.

שגשוגה של התרבות הרואה בגוף הרזה אובייקט לתשוקה מינית גורמת להפנמת נורמות אלה וגוררת לערעור הביטחון העצמי ולהתפתחות התנהגות כפייתית בנושא המזון והאכילה.

מסיבה זו, אנורקסיה נרבוזה שכיחה מאוד בחברות מערביות ומופיעה פחות בחברות מסורתיות או במדינות מתפתחות.

מרבית החולים במחלה הם נערות ונשים, המושפעות פעמים רבות ממודל יופי נשי הדוגל ברזון מופרז והן רובן ממעמד סוציו אקונומי בינוני וגבוה.

הטיפול במחלה

לרוב כולל הטיפול במחלה, כשלב ראשון, ניסיון למנוע את ההידרדרות הפיזית העלולה להוביל למוות. פעמים רבות על מנת לאפשר פיקוח רפואי ונפשי צמוד נדרש גם אשפוז.

הטיפול הפסיכולוגי באנורקסיה כולל, בין השאר, ניסיון להתחקות אחר הסיבות לפרוץ המחלה, טיפול בכפייתיות, אם ישנה, ובדפוסי האכילה הבעייתיים והתמודדות משותפת עם הפחדים והקשיים במטרה להתגבר עליהם.

הקטרקט היא תופעה המתפתחת לרוב בגיל מבוגר ומתבטאת בעכירות של עדשות העין. ניתוח להסרת הקטרקט כולל הסרה של עדשת העין והחלפתה בעדשה מלאכותית, המחזירה את השקיפות לעין ומחזירה את הראיה למצב תקין.

ירוד, או בשמו הידוע יותר "קטרקט" (Cataract), הוא מצב בו מתפתחת עכירות על עדשת העין הפוגעת בראייה.

תפקידה של עדשת העין הוא למקד את קרני האור אל הרשתית כדי שהתמונה שתתקבל תהיה חדה וברורה מספיק. מסיבה זו, עדשה בריאה היא עדשה שקופה.

העכירות על עדשת העין מקשה על מעבר האור דרכה וגורמת לראייה להופך למטושטשת ולמעורפלת, בדומה למראה הנשקף דרך שמשת חלון מלוכלכת.

לרוב מתפתחים הירוד והפגיעה בשקיפות העדשה כתוצאה מתהליכי הזדקנות, אך לעיתים הם עלולים להיווצר גם כתוצאה מחלות שונות, כדוגמת סוכרת (Diabetes), כתוצאה מחבלה בעין או כתוצאה מנטילת תרופות מסוימות.

לעיתים מעורבים בהתפתחות הקטרקט גם גורמים תורשתיים וגנטיים (Genetic) המשפיעים בעיקר על קצב התפתחות העכירות.

התהליכים השונים הגורמים להתפתחות הירוד אינם ידועים עדין, אך ידוע כי הוא איננו גורם לעיוורון (Blindness) וגם איננו קשור לשימוש מוגזם בעיניים.

סימפטומים והתפתחות המחלה

הסימפטומים השונים המתלווים לרוב לקטרקט כוללים טשטוש של הראייה שאיננו גורם לכאב, תחושת סנוור כתוצאה מחשיפה לאור, כפל ראייה באחת העיניים, ראיה נחלשת בלילה, שינוי בראייה של צבעים ולרוב דהייה או הצהבה שלהם וסימפטומים נוספים.

עם זאת, כדי לאבחן קטרקט יש צורך בבדיקה אצל רופא העיניים, שכן כל אחד מהסימפטומים הללו עלול להיגרם גם מסיבות אחרות.

קצב התפתחות הקטרקט איננו קבוע והוא משתנה מאדם לאדם ולעתים גם מעין אחת לאחרת.

במרבית המקרים מתפתח הקטרקט לאורך שנים. הטיפול בירוד, הפוגע בצורה משמעותית בכושר הראיה, כולל ניתוח להסרת העכירות ולהשתלת עדשה בעין.

דיכאון מתאפיין בירידה משמעותית במצב הרוח, רגשות שליליים ואף אובדנות לעיתים. עצוב לגלות שמדובר במחלה שנמצאת במגמת עלייה, עקב אורח החיים המערבי הלחוץ וההישגי.

דיכאון (Depression) הוא מצב של הפרעה בתחושות, ירידה מתמשכת במצב הרוח, ייאוש, עצבות איבוד עניין בחיים ובהנאה המתלווה אליהם.

בנוסף למימד הנפשי, לדיכאון ישנם גם סימפטומים גופניים המתבטאים בעיקר בשינויים נוירו-פיזיולוגיים (Neuro physiological) בתפקוד המוח.

אנשים השרויים בדיכאון חווים לרוב רגשות שליליים כלפי עצמם, כלפי אחרים וגם כלפי החיים והקיום. ישנן דרגות שונות של דיכאון, החל מדיכאון קל שעתיד לחלוף תוך זמן קצר וכלה בדיכאון קליני.

הדיכאון הקליני מוגדר כהפרעה נפשית וההתמודדות עמו קשה ביותר. הדיכאון הוא אחת ממחלות הנפש (Mental illness) השכיחות ביותר בעולם המערבי, כאשר מספר הסובלים ממנו משתנה ממדינה למדינה.

בישראל סובלים מדיכאון כחמישה וחצי אחוזים מהאוכלוסייה, כאשר כ-6.9  אחוזים מהנשים סובלות מדיכאון לעומת 4.1 אחוזים מהגברים.

סימפטומים ושיעור המחלה בעולם המערבי

הסימפטומים האופייניים לדיכאון כוללים, בין השאר, הסתגרות, עצבות, הפרעות שינה, הפרעות אכילה, אדישות, תחושת ריקנות וחוסר אונים, שנאה עצמית וסימפטומים נוספים.

הדיכאון עלול להופיע כתוצאה מנטייה גנטית (Genetic), נסיבות חיצוניות או שילוב של שתיהן. אירועי עבר טראומטיים, מצב סוציו אקונומי קשה ומבנה האישיות הם מקצת מהסיבות לפרוץ הדיכאון.

במחקרים נמצא כי שיעור הסובלים מדיכאון מצוי במגמת עלייה בעשורים האחרונים. בנוסף לכך, גם שיעור הסובלים מדיכאון בגילאים צעירים עולה.

לפי הסברה המקובלת, העלייה בשיעור הסובלים מדיכאון קשורה באופן ישיר לשינוי בתנאי החיים, במודרניזציה, בשינויים במבנה המשפחה, באינדיבידואליזם, בהתרחקות מהטבע ובאורבניזציה.

לטענת ארגון הבריאות העולמי, בשנת 2020 יהיה הדיכאון אחת מהמחלות הנפוצות ביותר בעולם במקביל למחלות הלב והסרטן.

הטיפול בדיכאון כולל שתי אפשרויות מרכזיות: נטילת תרופת שונות נוגדות דיכאון או טיפול נפשי ופסיכולוגי בהתאם לבעיה ולהעדפות המטופל.

רוב המתבגרים סובלים מאקנה, דלקת עור היוצרת נקודות שחורות הקרוית קומודונים וגורמות לנו לרצות להסתגר בבית. מה בכל זאת ניתן לעשות בנדון? הכנסו וקראו.

אקנה (Acne), או בשמו האחר פצעי בגרות, הוא דלקת עור שכיחה ביותר המופיעה אצל כ- 80 אחוזים מהאוכלוסיה ובעיקר בגיל ההתבגרות.

האקנה מופיע ברמות חומרה משתנות ולעיתים עלול להימשך גם עד גיל 35. נשים נוטות לסבול מאקנה יותר זמן מאשר גברים, אך חומרת פצעי הבגרות אצל גברים היא רבה יותר.

לפעמים מופיע האקנה כפצעון בודד ולעיתים הוא מלווה בפצעים מוגלתיים באזורים נרחבים ושונים: במצח, בלחיים, בסנטר ובאזור החזה והגב.

ככל שפצעי האקנה מוגלתיים וחמורים יותר כך עולה הסבירות של גרד וגירויים בעור וכן עולה הסיכון להופעתם של כתמים וצלקות על האזורים הנגועים.

מדוע מופיע האקנה על עורנו?

התפרצות האקנה קשורה לרוב לחסימה של בלוטות החלב בעור. בגיל ההתבגרות, כתוצאה מפעילות מוגברת של הורמוני המין הגבריים הקרויים "אנדרוגנים" (Androgens), מייצרות הבלוטות כמות רבה של חומר שומני הקרוי חלב (Sebum).

אצל מרבית האנשים הסובלים מאקנה הפרשת ההורמונים היא תקינה אך פעילות בלוטות החלב היא מוגזמת.

כמות החלב המופרזת גורמת לסתימה של נקבוביות העור, להיווצרות קומדונים, הידועים כ"נקודות שחורות" ומאוחר יותר להופעה של פצעים.

הטיפול בפצעי בגרות

לרוב ניתן לטפל באקנה ביעילות רבה גם כאשר היא חמורה. מסיבה זו, חשוב מאוד להתייעץ עם מומחי רפואה בתחום במקרה וסובלים מהבעיה.

טיפולים בתופעת האקנה מותאם למידת חומרת האקנה ולסוג שלו. לטיפול בהתפרצות קלה של אקנה מומלץ לרחוץ את הפנים בסבון מיוחד בעל רמת חומציות נמוכה ולהשתמש במשחות אנטיביוטיות (Antibiotic) חיצוניות.

במקרים חמורים יותר של אקנה יש ליטול כדורי אנטיביוטיקה ובעת הצורך גם "רואקוטן" (Raccutane), המכיל נגזרת של ויטמין A ויעיל מאוד במקרים של אקנה קשה.

נשים רבות סובלות מתחושה חזקה של בחילה בשבועות הראשונים להריונן. ממה היא נובעת ומה ניתן לעשות בנדון?

בחילות בהריון (Morning sickness) הן תופעה נפוצה ביותר בקרב נשים ומעל 80 אחוזים מכלל הנשים בהריון סובלות מהן.

ישנן נשים הסובלות מבחילות ומהקאות (Vomiting) בשלבי ההריון הראשונים, לעומתן ישנן נשים הסובלות מבחילות לכל אורך ההריון וישנן גם נשים שאינן סובלות כלל מבחילות או מהקאות בזמן ההיריון.

במרבית המקרים מופיעות הבחילות דווקא בשעות הבוקר.

מדוע חשים בחילה בעת ההריון?

הסיבה להופעת הבחילות בזמן ההריון איננה ברורה דיה מבחינה רפואית. לפי אחת הסברות, רמת הורמון הפרוגסטרון (Progesterone) העולה בדם היא הסיבה להתעוררות הבחילות.

ישנה עמדה אחרת, לפיה על הבחילות משפעים גם גורמים נפשיים שונים.

כאמור, תופעת הבחילות משתנה מאישה לאישה, כאשר נשים בהריון מרובה ילדים (Multiple pregnancy) נוטות יותר לסבול ממנה.

לרוב נעלמות הבחילות וההקאות לאחר השבוע ה- 14 להריון ואינן חוזרות עוד עד הלידה.

לתסמין הבחילות אין כל קשר לתקינות ההריון, אך כאשר הבחילות וההקאות הן חריגות מתעורר חשש לירידה במשקל, התייבשות ופגיעה באיזון המלחים בגוף.

במצבים כאלו עלולה להפגע בריאות האשה ואף העובר, על כן חשוב ביותר לפנות לרופא.

מה עושים כדי להקל על בחילות בהריון?

ישנן מספר דרכים להקל על בחילות הריון ואף למנוע אותן. חשוב להקפיד על שתייה מרובה כדי למנוע התייבשות וכן מומלץ לאכול כחמש עד שש ארוחות קטנות ומזינות ולא להסתובב עם תחושת רעב. שתיית מעט מים עם לימון מסייעת להפגת תחושת הבחילות.

יש להימנע מאכילת מזון מטוגן, שתיית קפה ועישון סיגריות ומומלץ להקפיד על ביצוע פעילות גופנית וביחוד תרגילי נשימה.

בעת הצורך ניתן לבלוע כדורים נגד בחילה שניתנו על ידי הרופא ומתאימים להריון.

מחצית מאוכלוסיית העולם משלימה מחזור שלם של תהליך הרבייה על בסיס חודשי, כפי שמתבטא בדימום הווסתי. הגיע הזמן לגלות מה פשרו ומה מתחולל בגוף בעת קבלת הווסת.

הוסת היא דימום חודשי קבוע והיא תופעה האופיינית לנשים, מהווה חלק בלתי נפרד מהרבייה והיא תוצאה ישירה של תהליכים הורמונליים ופיזיולוגיים שונים.

הווסת מופיעה אחת לחודש אצל נשים החל משלב ההתבגרות המינית ושלב הפוריות, המתחיל בממוצע בגיל 12, ועד לגיל המעבר הקרוי גם מנופאוזה, המתחיל בסביבות גיל 50.

בין וסת למחזור…

נהוג לכנות את הווסת בכינוי הידוע מחזור החודשי, אך כינוי זה איננו מדויק.

הווסת היא הדימום המופיע בסוף כל מחזור חודשי והוא נמשך כמה ימים. לעומת הווסת, המחזור החודשי הוא תהליך ממושך המתחיל לאחר סיום הווסת והדימום ונמשך לאורך כל החודש עד התחלת הווסת הבאה.

במהלך כל מחזור חודשי, מבשילה ביצית בשחלה, מתנתקת ממנה ועוברת דרך החצוצרות אל הרחם. תהליך זה קרוי ביוץ ומהווה חלק סטנדרטי במעגל בריאות האשה.

רירית הרחם (Endometrium), המכינה עצמה לקראת הביצית ולקראת הפריה אפשרית, מתעבה במקביל כדי לאפשר התפתחות תקינה של הריון.

כאשר לא מתרחשת הפריה, נושרת הרירית המעובה והווסת מתחילה. הווסת מלווה בדימום ובהפרשות המכילות את רירית הרחם המעובה דרך הנרתיק.

אורך המחזור נע בין 21 יום ל- 40 יום ומשתנה מאישה לאישה ואפילו בין מחזורים שונים אצל אותה אישה. הופעתו עשויה להתלוות בתופעות אופייניות כמו כאבי מחזור.

יום הווסת והדימום הראשון הוא יום סיומו של המחזור הקודם ויום תחילתו של המחזור הבא. כאשר וסת איננה מופיעה במועד הקבוע שלה מעיד הדבר פעמים רבות על הריון, אך חשוב לוודא זאת באמצעות בדיקה ולא לסמוך על איחור העשוי להיגרם גם מסיבות אחרות.

טיקים הם תגובות לא רצוניות של הגוף, העלולים להתבטא בתנועות של שרירים או בהשמעת קולות שונים. במסגרת מחלות כמו תסמונת טורט עשויים להופיע אף טיקים מורכבים מכך.

טיקים (Tics) הם תופעה הכוללת תגובה בלתי רצונית של אחד משרירי הגוף. הטיקים המופיעים כתנועה בלתי רצויה קרויים "טיקים מוטוריים" וטיקים המופיעים כקול קרויים "טיקים קוליים".

לרוב הטיקים הם פתאומיים וחוזרים על עצמם למרות שאינם מופיעים בקצב קבוע. ישנם טיקים שאינם נראים לעין, כדוגמת התכווצות של אצבעות הרגליים או שרירי הבטן, אך ישנם טיקים רבים אחרים הגלויים לעין.

ישנם גם טיקים קוליים הכוללים שימוש במילים שונות ולא רצוניות. לרוב עלולים הטיקים להופיע ואף להתגבר במצבים של עייפות והיעדר אנרגיה ולעיתים גם להיפך, במצבים של התרגשות ומתח.

מכיוון שקשה להתחקות אחר המקור הנוירולוגי של הטיק, לעיתים טיקים הם חשוכי רפואה.

טיקים ותסמונת טורט

הטיקים עלולים להיווצר גם כתוצאה מהפרעה נוירו-פסיכיאטרית הקרויה "תסמונת טורט" (Tourette's syndrome). רבים מהסובלים מהפרעת טיקים חשים בהם קודם להופעתם אך אינם יכולים לעצור אותם, ממש בדומה להתעטשות.

מרבית הטיקים המופיעים אצל האנשים הם טיקים פשוטים המלווים בתנועות בלתי רצוניות מסוגים שונים, כמו מצמוצי עיניים או משיכות כתף.

טיקים קוליים פשוטים העלולים להופיע הם שיעול, חרחורים או קול של ניקוי גרון. הקול המופיע בפתאומיות לרוב איננו מובן לסובבים וכתוצאה מכך מעורר מבוכה.

ישנם גם טיקים מורכבים יותר, המאופיינים נגיעה באנשים, משיכה בבגדים, חזרה על מעשיהם של אחרים, חזרה על דבריהם של אחרים (Palilalia), חזרה על מילים (Lexilalia) ו"קופרולליה" – שימוש בקללות או בביטויים הנחשבים גסים.

התנהגותם הבלתי רצונית של הסובלים מתסמונת טורט כוללת לרוב הופעה של טיקים פשוטים ומורכבים כאחד.